גזר דין בתיק הע"ז 1638-08

1.         הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיף 2(א)(1)(2) לחוק עובדים זרים, התש"א-1991 (להלן: "החוק").

2.         ב"כ הצדדים טענו בפני לעניין העונש וכן נשמעו דברי הנאשם בטרם מתן גזר הדין.

טיעוני המאשימה

3.         ב"כ המאשימה פירט כי על עניינו של הנאשם חל תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:" חוק העונשין") שתחולתו על הכרעות דין שניתנו מיולי 2012 ואילך, ללא קשר למועד ביצוע העבירה ומועד הגשת כתב האישום.

4.         על פי התיקון 113 לחוק העונשין, טרם קביעת העונש הספציפי בתיק, בית הדין יבחן מהו מתחם העונש ההולם לעבירה, וזאת בהתעלם מהנאשם הספציפי.

לטענת ב"כ המאשימה, הערך החברתי שנפגע בעבירה בה הורשע הנאשם הוא פגיעה ביכולת של עובדים ישראלים להתפרנס וביכולת התעסוקה שלהם ואי הקפדה על התנאים המחייבים בהעסקה של עובדים זרים. לטענתו, בתי המשפט הכירו בעבירה על החוק כ"מכת מדינה" המחייבת ענישה כלכלית מחמירה.

בשים לב לכך שחלקו של הנאשם בביצוע העבירה היה מלא, ושהסיבות לביצוע העבירה על החוק הן אך ורק סיבות כלכליות, הרי שמתחם העונש ההולם לטענת ב"כ המאשימה צריך לנוע בשעור שבין 30% ל- 80% מהקנס המירבי לעבירה, דהיינו סך של בין 35,000 ש"ח ל- 93,440 ש"ח.

            בשלב השני, על פי התיקון 113 לחוק העונשין, בית הדין בוחן את נסיבות הענישה הראויה לעבירה, הקשורות בנאשם עצמו. לעמדת ב"כ המאשימה, נוכח העובדה שמדובר בעבירה שבוצעה במסגרת משלח ידו של הנאשם; נוכח העובדה כי ענייננו בכתב אישום יזום שהוגש לאחר שבעבר הוטלו קנסות מינהליים על הנאשם (מא/1 טיעון לעונש), ראוי כי העונש יעמוד על סך של 80% מהקנס המירבי, וכן כי הנאשם יחוייב לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה.

טיעוני הנאשם

5.         ב"כ הנאשם טען כי זכותו של כל אדם לפנות לבית הדין ולנהל הליך משפטי, באותה נקודת זמן שהוא סבור שהצדק לא נעשה ולכן אין לזקוף לחובתו של הנאשם את ניהול ההליך הפלילי. לטענת ב"כ הנאשם, הוא לא ניהל את ההליך באופן סתמי, שכן גם על פי הראיות שהוגשו בפני בית הדין היה ספק רב בדבר העסקתו של העובד הזר.

6.         עוד טען ב"כ הנאשם כי כתב האישום הוגש בשיהוי. מדובר בעבירה שעל פי הכרעת הדין בוצעה ביום 8.2.06, כאשר כתב האישום הוגש בעניינו של הנאשם ב- 27.10.08.

7.         במישור האישי פירט ב"כ הנאשם כי הנאשם יליד 63', נשוי ואב ל- 3 ילדים. אשתו עובדת במשרה חלקית ביותר. הנאשם חולה מאוד, סובל מסוכרת לא מאוזנת ומקבל אינסולין. הוא סובל מחולשה, עייפות, כאבי ראש וסחרחורת. (נ/1 טיעון לעונש).

הנאשם חייב כספים רבים ומצבו הכלכלי קשה ביותר.

8.         לטענת ב"כ הנאשם, ראוי שדינו יגזר באופן אינדיבידואלי והוא לא אמור לתת את הדין לגבי אותם מעסיקים אשר גורפים רווחים. הגשת כתב האישום באיחור לא צריכה, על גבו של הנאשם, להעשיר את הקופה הציבורית.

            מדובר בנאשם שמעד ונכשל, כך ששיקולי הענישה של גמול והרתעה אינם השיקולים הבלעדיים שיש לקחת בחשבון. לטענת ב"כ הנאשם, מדובר באדם נורמטיבי וזוהי הסתבכותו הראשונה.

            עוד טען כי מאז ביצוע העבירה על פי הכרעת הדין. בשנת 2006 הוא עבד כעצמאי ועד היום לא הוגש נגדו כל כתב אישום בגין החוק.

עוד הוסיף כי גם על פי הכרעת הדין וגם על פי ההסכם שהוגש על ידי המאשימה אשר נחתם ביום 7.2.06, העובד נשוא האישום נתפס ביום 8.2.06, כך שהנאשם לא הפיק כל רווח מהעסקתו של העובד, שכן מדובר בעבודה של 8 שעות לכל היותר.

9.         בהתייחס לדו"ח העבירות הקודמות שהוגש מטעם המאשימה (מא/1 טיעון לעונש) טען ב"כ הנאשם כי אינו קביל, שכן לא מדובר בתעודת עובד ציבור ערוכה כדין.

10.       ב"כ הנאשם הפנה למספר גזרי דין שנתנו בבתי הדין האזורים בעניינים אחרים, המעידים על רמת ענישה של בין 2,000 ל-5,500 ש"ח בגין כל עובד. (גזרי הדין שהוצגו הינם מהשנים 2005-2006, מ.ל.).